שמחות קטנות

כמעצב אופנה יצר זאבי תהליכים בהשראת עבודותיהם של מעצבי האופנה ויקטור & רולף, העוסקים בשאלות זהות, צורה וחומר.

"ההתמודדות עם השכול הובילה אותי לפרום את הבגדים. ניתוח הצורות שנוצרו בעקבות פרימת הבגד – חפת, שינה, צווארון, דש או עניבה, הביא אותי לאיחוד צורות דומות מחומרים שונים ולהרכיב מהן עיצוב חדש, זאת מתוך הבנה שטקסטיל נבנה מיחידת ריפיט".

את הביטוי העיצובי לעוצמת חוויית הפרידה מאביו, ביסס זאבי בעבודתו זו על מחקרים רבים שהראו כי בקהילות יהודיות נהוג היה להקדיש מלבושים כדי שישמשו לקישוט בתי הכנסת.

לעיתים נשמרו הבגדים בצורתם המקורית ולעיתים נגזרו והותאמו לייעודם החדש בבית הכנסת. במקרים מסוימים אף נוספה כתובת הקדשה, המספרת את סיפורו של הבגד ושל הלובש אותו.

המסע האישי של הפרט והצורך למצוא עבורו הדהוד אותנטי הביאו את זאבי לעיצוב סדרה של תשמישי קדושה מטקסטיל שיוצרה בעבודת יד במסורת עבודות היד הייחודיות של הקהילות היהודיות מן העבר, ומתכתבת עם ה"קוטור" של בתי האופנה המודרניים.