"הָאִשָּׁה נִקְנֵית"
דף מסכת קידושין שנגנז ממשיך לרגש כל פעם מחדש

מאי 2002 – נובמבר 2022

בפרוייקט הגמר במחלקה לעיצוב טקסטיל "עורות גנוזים" משנת  2002, ביקשתי להביא לידי ביטוי רעיון חדש יחסית לזמנו והוא למושג "שימוש שני" בתשמישי קודש, תוך בדיקת התייחסות החברה באופן רחב יותר אל המושג "פסול.

"בפרויקט ביקשתי לתת "חיים חדשים" לחומרים שנפסלו במהלך ייצור תשמישי קדושה, תוך בחינת האפשרויות ההלכתיות העומדות בפניו ובכך להראות כי גם מהפסול ניתן ליצור דבר מקודש ואף "טהור".

"חומר גלם ייפסל בתהליך הייצור של תשמישי קדושה או לאחריו משום שחזר למצבו הטבעי לאחר שעובד, ופסילתו תגרום לפסילת תשמיש הקודש שנוצר ממנו." תשמישי קודש שנפסלו, מועברים לגניזה בטקס קבורה דתי שבו נאמר עליהם קדיש."ביקשתי לעשות מהלך שידבר גם ברמה הדתית וגם ברמה הרגשית",  "ולומר שבכל אדם נשמה, ובכולם טמון 'אור גנוז' – גם בכשר וגם בפסול".

הפרויקט התבסס על מחקרים שערכתי העוסקים בתחום תשמישי הקדושה מהפן החומרי והן מהפן ההלכתי. כיוצר ואדם דתי אני נוהג  כי פיסות הנייר מתוך עבודותיי,  שאריות חומרים או חלקי דפים ובהם הלכות או ציטוטים מתוך פסוקים יועברו לגניזה.

במסגרת העיסוק במחקר גיליתי בין כרכי ספרי הגמרא שהיו בספריה בביתנו דפים שנתלשו מתוך ספרי גמרא אחרים ששמר אבי ולא החזיר או חיבר אותם למקומם. כך התגלגל לידי דף ישן מתוך מסכת קידושין – דף שהצהיב והתבלה ונכרים בו פגעי הזמן.

במסגרת העבודה "עורות גנוזים" ביקשתי לתת חיים חדשים לפריט שדינו גניזה שמרתי את הדף אצלי צילמתי אותו ובתהליך טקסטילי הועבר הצילום להדפס רשת ובטכניקות שונות עובד הצילום לכדי טקסטיל חדש.