דורון זאבי מציג בתערוכה פריט טקסטילי שיצר בעבודת הגמר במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנת 2002 "עורות גנוזים".

פרוייקט הגמר במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר "עורות גנוזים" (2002), ביקש להביא לידי ביטוי רעיון חדש יחסית לזמנו למושג "שימוש שני" בתשמישי קודש, תוך בדיקת התייחסות החברה באופן רחב יותר אל המושג "פסול”.

בפרויקט ביקשתי לתת "חיים חדשים" לחומרים שנפסלו במהלך ייצור תשמישי קדושה, תוך בחינת האפשרויות ההלכתיות העומדות בפניו ובכך להראות כי גם מהפסול ניתן ליצור דבר מקודש ואף "טהור".

"חומר גלם ייפסל בתהליך הייצור של תשמישי קדושה או לאחריו משום שחזר למצבו הטבעי לאחר שעובד, ופסילתו תגרום לפסילת תשמיש הקודש שנוצר ממנו." תשמישי קודש שנפסלו, מועברים לגניזה בטקס קבורה דתי שבו נאמר עליהם קדיש."ביקשתי לעשות מהלך שידבר גם ברמה הדתית וגם ברמה הרגשית", "ולומר שבכל אדם נשמה, ובכולם טמון 'אור גנוז' – גם בכשר וגם בפסול".

הפרויקט התבסס על מחקרים שערכתי העוסקים בתחום תשמישי הקדושה מהפן החומרי והן מהפן ההלכתי. כיוצר ואדם דתי אני נוהג כי פיסות וחומרים מתוך עבודותיי, בהם ציטוטים פסוקים או קטעי תפילה יועברו לגניזה.

בין ספרי הגמרא שהיו לאבי בבית גיליתי דפי גמרא שנשרו במרוצת השנים מתוך כרכים שבלו אלו נשתמרו על ידי אבי כפיסת היסטוריה משפחתית וכזכרון מקודש בדפים בהם למדו אביו וסבו ורב סבו. כך התגלגל לידי דף ישן מתוך מסכת קידושין – דף שהצהיב והתבלה ונכרים בו פגעי הזמן.

במסגרת העבודה "עורות גנוזים" ביקשתי לתת חיים חדשים לפריט שדינו גניזה. הדף נשמר ובתהליך טקסטילי הועבר הצילום להדפס רשת ובטכניקות שונות עובד הצילום לכדי טקסטיל חדש.

על פיסת בד העשויה אריג פוליאסטר כותנה הודפס הטקסט בטכניקת צריבה, ולאחר סיום התהליך נותרו האותיות בבד שקופות למראה ובמגע עם אור הן מבריקות וזוהרות.

בתהליך צביעת בטכניקת "באטיק" ידנית בחומרים טבעיים ותהליך הרתחה קיבל הבד מראה עתיק ומיושן וקימוטים ש”ישארו בבד” לעד .
לקראת התערוכה “בין ציפורי ליפו” צולמה העבודה וקיבלה “חיים חדשים” כיצירת אומנות לאחר עשרים שנה.