לנכס את העולם המסורתי בתנאים חדשים ולא פעם באמצעות פירוק והתרסה.
התערוכה כללה בעיקר יצירות שמשתמשות בחומרי עבר מסורתיים, התערוכה חיברה בין עבר להווה וכללה בעיקר עבודות של אמנים ש"מבקשים לאשר סינתזה תרבותית נאורה בין ישראליות ליהדות" ובכך יצרה הכלאה. ואולם, היא מִשמעה את היצירות שהוצגו שם כ"חילוניות" ובכך יצרה חיץ בינארי בין אשרור עבר מסורתי להתרסה כלפיו – תהליך קלסי של טיהור כמו במקרה "דלות החומר", גם כאן מצביע שם התערוכה על המורכבות: הצבת "תחיית היהדות" כביטוי להמשכיות, ומולו הציטוט המדומה "כן תעשה לך…", שהוא פרפרזה על הפסוק "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"(שמות כ, ג) המציע גישה הפוכה מזו של הציווי המקראי שממנו הוא מתנתק."
(דוד שפרבר, שיח האמנות המקומי והקול היהודי, אקדמות כד' , ניסן תש"ע, עמ' 48)